אזובל נ' לומניס בע"מ

פסק דין

השאלה שבמחלוקת, בתמצית

1.האם הפר התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") את הסכם הפרישה שנחתם בינו לבין הנתבעת, התובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") ביום 9/3/2008 (להלן: "הסכם הפרישה"), הסכם אשר כלל בין היתר סעיף איסור תחרות למשך 12 חודש והתחייבות לשיתוף פעולה למשך 6 חודשים? האם הסכם זה נגוע בחוסר תום לב מצידו של התובע? אם יש להשיב לשאלות אלו בשלילה, אזי זכאי התובע לקבלת מלוא דמי הפרישה שנקבעו בהסכם הפרישה, ודין התביעה העיקרית להתקבל. במידה והתשובות חיוביות, אזי על התובע להשיב את התשלום שקיבל במסגרת הסכם הפרישה (תשלום אחד מתוך שניים-עשר, סך של 8,227 יורו מתוך 98,724 יורו), כפי שהתבקש במסגרת התביעה שכנגד.

להלן העובדות, בתמצית.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2.התובע, יליד דרום אמריקה, עוסק בתחום של שיווק ומכירה של מוצרים מזה כ – 25 שנה. הנתבעת הינה חברה העוסקת בייצור ופיתוח של מכשירים בתחום הרפואי ובתחום טיפולי האסתטיקה, כירורגיה ועיניים המבוססים בין השאר על טכנולוגיית לייזר ואור. ההתקשרות בין התובע לנתבעת החלה עוד בשנת 1998, אז הועסק התובע כשכיר בנתבעת, בתפקיד של מנהל מכירות אזורי. בחודש אוקטובר 2001 עבר התובע לעבוד בספרד עבור הנתבעת, כמנהל מכירות אזורי. ההתקשרות בין התובע לנתבעת משנת 2001 נעשתה באמצעות חברה ספרדית שהייתה קשורה לנתבעת (Surgilight S.A). ביום 2/10/06, לאחר שהתובע קיבל אישור עבודה בספרד, התקשרו התובע והנתבעת בהסכם ייעוץ וזאת תמורת משכורת חודשית בסך 16,454 יורו (להלן: "הסכם הייעוץ", צורף כנספח א' לכתב התביעה). הסכם הייעוץ אמור היה לעמוד בתוקפו עד ליום 31/12/08, וניתנה לצדדים אפשרות להביאו לסיום בהודעה מראש של שישה חודשים. כן התחייב התובע שלא להתחרות בנתבעת למשך שישה חודשים מיום הפסקת ההתקשרות (סעיף 6.1 להסכם הייעוץ).

3.בחודש פברואר 2008 פנה התובע למנהל האזור מטעם הנתבעת, מר אקהרד לאקונאור (להלן: "אקהרד", ראו סעיף 8 לתצהיר התובע וסעיף 10 לתצהיר אקהרד) והודיע לו על רצונו לפרוש מהנתבעת. לטענת התובע, בקשה זו נבעה מחוסר שביעות רצון של התובע מתפקודו ומייחסו של אקהרד (ראו עדות שקד בעמ' 25 שו' 26-28; התובע בעמ' 39 שו' 18; ), בעוד שהנתבעת טוענת כי התובע נימק את רצונו לפרוש מהחברה מטעמי בריאות וכי הודיע שברצונו לצאת ל"מעיין פרישה" (סעיף 10 לתצהיר אקהרד, עדותו בעמ' 74 שו' 1-3). כך או כך, בסמוך למועד זה החל להתנהל משא ומתן בין הצדדים בנוגע לתנאי הפרישה, כאשר אין מחלוקת שהגב' רות שקד, אשר הייתה באותה עת סגנית נשיא אצל הנתבעת ואחרית על משאבי אנוש בנתבעת (להלן: "רות"), שימשה כ"מתווכת" בין התובע לאקהרד (ראו עדות רות בעמ' 27 שו' 5-6ועדות אקהרד בעמ' 72 שו' 21).

4.במסגרת המשא ומתן הנ"ל, הוחלפו בין הצדדים מספר תכתובות באמצעות הדואר האלקטרוני (ראו נספחים 2-5 לתצהיר התובע; ת/7), ובסיום המו"מ נחתם כאמור הסכם הפרישה, ביום 9/3/08. בהסכם הפרישה נקבע, בין היתר, כי היחסים בין הצדדים יבואו לידי סיום ביום 31/3/08 (סעיף 2 להסכם); שבמשך תקופה של שישה חודשים מתחייב התובע לעמוד לרשות הנתבעת בכל שאלה ולפעול להעברה מסודרת של התפקיד למחליפו, ובין השאר מתחייב התובע לסייע בפרק זמן זה לנתבעת בכל הליך משפטי תלוי ועומד או עתידי (סעיף 5 להסכם); שבמשך תקופה של 12 חודשים מתחייב התובע שלא להתחרות בעסקי החברה, והכל כמפורט בסעיף 6 להסכם, שנוסחו ידון בהרחבה להלן; נאסר על התובע להתקשר עם ספקים, לקוחות ועובדים של הנתבעת למשך 12 חודש; ובמידה ועומד התובע בתנאי הסכם הפרישה, אזי זכאי הוא לתשלום הסך של 98,724 יורו (שווה ערך לשש משכורות), אשר ישולמו ב – 12 תשלומים שווים ורצופים, בסך 8,227 יורו כל תשלום. אין מחלוקת כי הסכם הפרישה נוסח על ידי יועציה המשפטיים של הנתבעת, התובע לא נעזר בעורך דין מטעמו ובסעיף 15 להסכם הפרישה ייעצה הנתבעת לתובע להתייעץ עם עורך דין בנוגע להסכם. אין מחלוקת כי ביום 12/5/08 הועבר לתובע התשלום הראשון (העתק החשבונית צורפה כנספח ג' לכתב התביעה שכנגד), ומעבר לתשלום זה לא בוצע כל תשלום נוסף. יתרת הסכומים שלא שולמו עומדת על 90,497 יורו (להלן: "יתרת התשלומים").

5.ביום 15/4/2008 התקשר התובע בהסכם ייעוץ עם חברת אלמה לייזרס בע"מ (להלן: "אלמה", ו"הסכם אלמה", בהתאמה, הסכם אלמה צורף כנספח 9 לתצהיר התובע). בנספח "A" להסכם אלמה הוגדרו שירותיו של התובע כקידום מכירות של מוצרים בתחום האסתטיקה הלא רפואית. לטענת התובע, תחום עיסוק זה הותר במפורש במסגרת סעיף 6 להסכם הפרישה, ולכן הפעילות של התובע אינה אסורה. אמנם, אין מחלוקת בין הצדדים כי אלמה הינה מתחרה של הנתבעת (לטענת אקהרד, "האויב הגדול ביותר שלנו", עמ' 75 שו' 9); וכן אין מחלוקת כי בין השתיים מתנהלים הליכים משפטיים, וביניהם תביעה משפטית אשר הוגשה על ידי לומינס בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 26/3/2008 (ת"א 1372/08), ותביעה בשיקגו, ארה"ב, תביעות שעניינן גזילת סודות מסחריים, הפרת פטנט ועשיית עושר ולא במשפט. עם זאת התובע טוען כי בסעיף 6 נאסר עליו במפורש לעבור לעבוד אך ורק בחברה מתחרה אחת, היא חברת פלומר, ולכן אין כל הפרה בעצם המעבר לאלמה; מאידך הנתבעת טוענת כי לא היה כלל צורך לכלול את שמה של אלמה בהסכם הפרישה, כי איסור זה היה ידוע לתובע מכללא; כי במעבר התובע לחברת אלמה יש משום חוסר תום לב, הן בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של הסכם אלמה, שהוסתר מפני הנתבעת בזמן אמת וכן במסגרת ההליכים המשפטיים לא "שש" התובע לנדב מידע בקשר למו"מ שהתנהל, והן במהלך קיומו של הסכם הפרישה. עוד טוענת הנתבעת כי עם המעבר לאלמה סיכל התובע למעשה חלק ממטרות הסכם הפרישה, שכן ברור שאינו יכול להמשיך ולייעץ לנתבעת, בפרט לא בהליכים משפטיים; לא ניתן להיעזר בו לצורך הכשרת המחליף, שכן יש חשש שמידע יזלוג למתחרה אלמה ולכן בעצם המעבר לאלמה מפר התובע את סעיף 5 להסכם הפרישה (סעיף שיתוף הפעולה).

6.עובדת מעברו של התובע לאלמה נודעה לנתבעת בטרם בוצע התשלום השני, ואכן הנתבעת נמנעה מלהעביר את התשלום השני (כמו גם את כל התשלומים האחרים). יועצה המשפטי של הנתבעת, מר ויזל (להלן: "ויזל"), פנה לתובע ודרש ממנו הסברים והוכחות לכך שאינו מפר את הסכם הפרישה, כתנאי להמשך התשלומים. התובע הכחיש את המיוחס לו, טען שאין כל מניעה לעבור לעבוד אצל אלמה וכי אינו מפר את הסכם הפרישה. משהבחין התובע כי התשלום השני אינו משולם, פנה הוא לנתבעת באמצעות בא כוחו ודרש את ביצוע התשלום (ראו נספחים 11-14 לתצהיר התובע; נספח ד' לתצהיר אקהרד). ההתכתבויות בין הצדדים לא הניבו תוצאות; הנתבעת לא המשיכה בביצוע יתרת התשלומים ולפיכך הגיש התובע את התביעה העיקרית שבפניי, במסגרת תובע הוא את תשלום יתרת התשלומים, בתוספת הוצאות. הנתבעת מצידה הגישה את התביעה שכנגד, במסגרתה דרשה את השבת התשלום הראשון שבוצע, בתוספת הוצאות.

המחלוקות בין הצדדים ועמדותיהם המנוגדות

7.סעיף 6 להסכם הפרישה הוא סעיף "אי התחרות". בתרגום חופשי מאנגלית קובע סעיף זה כי "במהלך תקופה של 12 חודשים, החל מיום 1/4/08 ועד ליום 31/3/09, יהיה התובע מחויב שלא להתחרות בנתבעת, בין במישרין ובין בעקיפין, (1) בכל פעילות הקשורה במכשור לייזר, IPL ו – RF בתחום האסתטיקה הרפואית (למעט עיסוק בתחום האסתטיקה הלא רפואית) הכירוגיה, השיניים או העיינים; (2) (צ"ל שלא להתקשר) עם מי מהמפיצים הקיימים של הנתבעת באירופה (בעיקר, אך לא מוגבל לחברת מידפורם בספרד); (3) (צ"ל שלא להתקשר) עם חברת פלומר בע"מ".

8.התובע טוען כי לא הפר את סעיף אי התחרות, ובכל מקרה נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת להוכיח הפרה, ולא להיפך. התובע טוען כי עסק בתקופת ההגבלה אך ורק בתחום האסתטיקה הלא רפואית, כפי שדרש במפורש שיכלל כחריג בהסכם הפרישה. התובע מפנה למו"מ שקדם לחתימת הסכם הפרישה ולהבנות שגובשו עם אקהרד בתיווכה של רות. התובע טוען כי לא היה ספק למי מהצדדים שבכוונתו של התובע להמשיך ולעבוד בתחום זה; כי הובהר לנתבעת שתחום זה מהווה לכל היותר 5% מסך מכירותיה; לדרישת אקהרד, התובע הבהיר למה כוונתו בהגדרת השוק ה"לא רפואי" (ראו מייל של התובע מיום 5/3/08, נספח 5 לתצהירו) ומשהגיעו הצדדים להבנות בעניין זה, פעל לפיהן ללא דופי. התובע טוען שהנתבעת לא הביאה ולו בדל ראייה להוכחת הפצת/שיווק וצרים העומדים בניגוד להגדרות שבהסכם הפרישה, וכך עולה מפורשות מחקירת העדים מטעמה, ראו חקירת עומר פלד בעמ' 67 שו' 7-8 וחקירת אקהרד, בעמ' 77 שו' 28-32.

9.לעומת זאת טוענת הנתבעת שהגדרת התחום ה"לא רפואי" הינה הגדרה עמומה, ועמימות זו נוצלה עד תום על ידי התובע, שהינו בקיא וממולח בתחום וככל הנראה מראש דאג להוספת הסייג בסעיף 6, סייג שלא היה במקור, הכל במטרה להכשיר את פעילותו המפרה עם אלמה. הנתבעת טענה כי אלמה עוסקת אך ורק בתחום הרפואי (סעיף 21 לכתב ההגנה), ולכן על פניו עצם המעבר לאלמה מחייב את התובע למכור מוצרים רפואיים, בניגוד להסכם הפרישה; שהוכח כי הגדרת המוצרים לשוק נתונה לכל חברה וחברה, בהתאם למטרותיה (ראו עדות הגב' גלי צורי שהובאה מטעם התובע, והינה עובדת אלמה, בעמ' 33 שו' 2-4), ולכן גם הליך התקינה שעבר כל מכשיר ומכשיר אינו יכול לסייע בהכרח להכרעה בשאלה האם מדובר במוצר רפואי אם לאו. הנתבעת טוענת כי תחילה נתנה לתובע הזדמנות לפרט אילו מוצרים הוא משווק בשורות אלמה, כדי לבחון אם מדובר במכשיר רפואי אם לאו, אך התובע סירב לשתף פעולה, דבר המעיד על פעילותו האסורה, לשיטתה.

10. זוהי אם כן המחלוקת הראשונה בין הצדדים הדורשת ליבון – האם הפר התובע את סעיף 6(1) לתניית אי התחרות שבהסכם הפרישה.

11.המחלוקת השנייה נוגעת למעבר לאלמה, ובנושא זה מתחלקת לשני ראשים. יש לציין כי בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי הנתבעת נטענו שתי טענות מרכזיות: האחת, כפי שפורטה לעיל; והשנייה, שעצם המעבר לאלמה משמיט את הקרקע מסעיף 5 להסכם הפרישה, הוא סעיף שיתוף הפעולה בו התחייב התובע למשך שישה חודשים. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת שעצם המעבר לאלמה על פניו גורר את המסקנה שהתובע לא יכול לשתף פעולה עם הנתבעת, בוודאי לא בנוגע להליכים משפטיים תלויים ועומדים, ומכאן שיש הפרה של התחייבות זו לשיתוף פעולה. מנגד משיב התובע כי אין ממש בטענה זו; שבמשך החודשים הראשונים הסמוכים לפרישה שיתף פעולה עם מחליפו מר, ליאור דיין (להלן : "דיין" , ראו מיילים שצורפו כנספח 8 לתצהיר התובע, עדותו בעמ' 48 שו' 11-32); שלא הייתה לא כל בעיה לסייע לנתבעת בכל שהיה נדרש ממנו; וכך גם העיד מר מצליח, משנה למנכ"ל אלמה (להלן: "מצליח"), אשר בין היתר טען כי היה מאפשר לתובע, תוך כדי עבודתו באלמה, לסייע לנתבעת (עמ' 22 שו' 3). לכן טוען התובע שאין כל ממש בטענת הפרת סעיף 5 להסכם הפרישה.

12.מחלוקת נוספת הנטושה בין הצדדים היא בנוגע לעצם המעבר לאלמה. בעניין זה טוען התובע שמדובר בשינוי והרחבת חזית, היות וטענה זו לא נכללה במפורש בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד; וכן מהפנייה של ויזל לתובע, מיד בסמוך ל"התפוצצות" הפרשה, עולה שויזל בקש אך ורק הסברים לגבי עיסוקו של התובע באלמה, ולא לגבי עצם המעבר עצמו. לכן, התובע טוען שאין להידרש לטענה זו של הנתבעת.

13.אם בכל זאת נדרש לטענה לגופו של עניין, אזי הנתבעת טוענת כי עצם המעבר לאלמה מהווה את הפרת הסכם הפרישה ו/או קיומו שלא בתום לב. אמנם, אין מחלוקת ששמה של אלמה לא נכלל בסעיף 6(3) להסכם הפרישה, שם מצוין רק שמה של מתחרה אחת, פלומר. עם זאת הנתבעת טוענת כי "טאבו" זה היה כה ברור ומובן, עד שלא היה כלל צורך להכלילו בהסכם הפרישה. התובע מתנגד לטענה זו, טוען כי לשון ההסכם הינה מפורשת ולא ניתן לקרוא לתוך ההסכם איסור שלא נכלל בו במפרש, במיוחד שיש התייחסות ספציפית למתחרים; וההסכם נוסח על ידי הנתבעת.

14.לעניין תום הלב טוענת הנתבעת כי התובע הציג מצג כאילו כביכול פרישתו נעשית מטעמים בריאותיים, דבר שהתברר כבלתי נכון בעליל. עוד טוענת הנתבעת שהתברר שהמשא ומתן עם אלמה נוהל עוד בטרם נכרת הסכם הפרישה (עדות מצליח בעמ' 16 שו' 22, עדות התובע בעמ' 41 שו' 23); כי הן התובע והן נציגי אלמה ניסו למנוע ככל יכולתם את חשיפת המסמכים שהוחלפו ביניהם במהלך המו"מ, ואין לקבל את גרסתם לפיה כל המו"מ נוהל בטלפון, בתחילת חודש אפריל 2008 (עדות מצליח בעמ' 17 שו' 5-33, התובע בעמ' 43 שו' 32; עמ' 44 שו' 13-22); שבין היתר ניסה התובע להסתיר את מסמך המטרות שנספח להסכם אלמה, היות ונספח זה היה חושף בין היתר את תחומי הפעילות של התובע באלמה, והיה מאשש שאכן מדובר במכירת מוצרים לתחום הרפואי.

15.בעניין זה מאשר התובע שאכן לא דיווח לנתבעת על המו"מ עם אלמה (עמ' 42 שו' 29), טוען כי הפנייה הראשונית אליו בשלהי חודש פברואר 2008 היתה רק "פרֵה גישוש" ולא הייתה למעשה הצעת עבודה (עמ' 42 שו' 22-23); כי באותו זמן קיבל גם הצעות עבודה אחרות (פלומר, טרמאז', עמ' 41 שו' 1-3), וכי עד שלא סיים את היחסים המסחריים עם הנתבעת, לא התחייב כלפי כל גורם אחר, ובכלל זה אלמה. התובע אינו רואה כאמור כל פסול במעברו לאלמה. התובע נשאל ע"י ב"כ הנתבעת: "אתה לא חושב שחברה שהתחייבה לשלם לך 100,000 יורו ובין השאר לא תתחרה בה, לא זכאית לדעת מה אתה עושה אצל המתחרה הגדולה שלה? היא צריכה להפעיל חוקרים פרטיים?" והשיב:  "אם זה היה כל כך חשוב לה היא היתה צריכה לציין את זה בהסכם כפי שפירטה את פלומר וכפי שהגב' רות שקד הצהירה פה שאפילו לא הועלה השם של אלמה. להזכירך ההסכם נוסח על ידי עורכי דין של לומיניס" (עמ' 56 שו' 28 עד עמ' 57 שו' 3).